פלוב נ' שפיר הנדסה אזרחית בע"מ ואח'

החלטה

בקשת תובע לגביית עדות מוקדמת ומינוי מומחה בתחום האורטופדי לפי תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 [להלן – "התקנות"].

רקע

התובע תבע את הנתבעת 1, שפיר הדסה אזרחית בע"מ [להלן – "המעבידה"] והנתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת חברת "אור סחר בינ"ל בע"מ" [להלן – "המבטחת"], בגין תאונת עבודה שאירעה לו לשיטתו ביום 1.6.2004.

על פי התביעה, במהלך עבודתו של התובע על כלי עבודה כבד, מנוף הפועל באמצעות כח מכני [להלן- "המנוף"], נדרש התובע לעמוד על זרוע המנוף בגובה 5-6 מטרים מעל פני הקרקע והחל למתוח את כבלי המנוף בעזרת פועל נוסף.אך היות זרוע המנוף משומנת וחלקה, גרמה לאיבוד שיווי המשקל ונפילתו של התובע [להלן – "התאונה"].

כתוצאה מהתאונה, התובע נפצע והובהל לבית החולים "שיבא", טופל שמרני.

התובע אובחן כסובל מהגבלת תנועה בזרוע ובכתף ימין, וכאבים במותן ובצלעות, ושוחרר לביתו לאחר 2 ימי אשפוז.

בבדיקת דימות מיום 20.6.04 נתגלה שיש לתובע חשד קרע זעיר תת שלם בסופרא ספינטוס בכתף ימין.

התובע הגיש ביום 19.2.09 תביעה למוסד לביטוח לאומי אשר הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לתובע דמי פגיעה בסך של 1,301 ₪ עבור תקופה שבין 2.6.04-15.6.04 עקב חבלה בכתף ימין. המוסד לא ביקש להצטרף לתביעה זו ואין לו אינטרס במימון הבאתו של התובע ארצה ובהגשת חוות דעת מטעמו.

התובע לא צירף לתביעתו חוות דעת להוכחת טענותיו הרפואיות.

התובע צרף לכתב התביעה מסמך מהאגף לפיקוח על העבודה [נספח ג'] בו צוין שהאירוע לא נחקר על ידי מפקח עבודה.

הנתבעות הכחישו בכתב הגנתן בין היתר את אירוע התאונה.

טענות הצדדים

התובע, אשר תמך טענותיו בתצהיר, טוען כי התקיימו אותם טעמים מיוחדים הנדרשים על מנת להיעתר לבקשתו. בין השאר מונה הוא את מצבו הכלכלי הרעוע שאינו מאפשר לו לממן שכ"ט מומחה ואת עצם ההכרה בתאונה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

11. לטענת הנתבעות התביעה הוגשה על סף התיישנות וללא חוות דעת רפואית. כמו כן, התובע טרם העביר לידיהן כתב ויתור על סודיות רפואית ותצהיר בריאות המאפשר להן להתחקות אחר מצבו הרפואי.

12. ועוד לטענתן, שאלת החבות שנויה במחלוקת כמו גם נסיבות התאונה ששיטתן עונה על ההגדרה של תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, וקיים סיכוי סביר שהתביעה תדחה או לחלופין כי תוטל על התובע "רשלנות תורמת בשיעור מכריע".

13. הנתבעות מפנות ללשון תקנה 137 לתקנות:

אי קיום התקנות

137.(א)בעל דין שלא עשה כאמור בתקנה 127 או בתקנה 128(ב) ולא פטר אותו בית המשפט או הרשם מכך, לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון.

דיון